רש"י על הושע ט׳:י׳

10 כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר. כַּעֲנָבִים שֶׁהֵם חֲבִיבִים בַּמִּדְבָּר, כָּךְ חִבַּבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל:

11 כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה. כִּתְאֵנָה מְבֻשֶּׁלֶת בְּעֵץ הַתְּאֵנָה:

12 בְּרֵאשִׁיתָהּ. בִּתְחִלַּת בִּשּׁוּל הַתְּאֵנִים:

13 רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם. כֵּן נִרְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵינַי לְחַבְּבָם:

14 וַיִּנָּזְרוּ. אֵין ׳נְזִירָה׳ בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן ׳פְּרִישָׁה׳:

15 לַבֹּשֶׁת. לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא בָּשְׁתָּם:

16 וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים לְפָנַי:

17 כְּאָהֳבָם. אֶת בְּנוֹת מוֹאָב: